עשו מעדיף את הצד החומרי ויעקב את הצד הרוחני
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה)
-
- אומר הרמב"ם כי הרשות נתונה עבור כל אדם: "אם רצה להטות עצמו לדרך טובה, ולהיות צדיק – הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה, ולהיות רשע – הרשות בידו" (הלכות תשובה ה'). עשו מעדיף את חיי הרגע (נזיד עדשים), על פני הבכורה ומשמעותה הנצחית שבה הוא מזלזל וסוחר.
- עשו נטה לצד החומרי, לקליפה החיצונית, עסק בציד ובשדה, ואילו אחיו יעקב היה למדן (יושב אוהל) צדיק (תם) והיה בו את הניצוץ הרוחני, לכן ברכת יצחק ממילא הייתה יכולה להינתן רק לו. למרות אהבת יצחק לעשו, ידע יצחק כי כדי לשמר את הבטחת האל וברכתו, יש להורישה ליעקב.
יעקב גוזל את הבכורה מעשו
"וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כ"ז)
-
- ברכת יצחק ליעקב עוסקת בנתינה מתמשכת ומדורגת ("ויתן"), אשר אינה יכולה להינתן בבת אחת, משום שאדם ערוך בכל שלב בחייו לזכות בהתגלות ולקלוט את הברכה רק בהתאם למדרגה שבה הוא נמצא. עליו להכין כלי קיבול כדי לקבל את כל השפע, ובכל פעם כלי הקיבול שלו יהיו עמוקים יותר, לכן גם מתחילה הברכה מטל השמיים, כלומר מקור הברכה הם העולמות העליונים.
- כאשר כלי הקיבול של אדם גדל במידות וברוח, אז הוא זוכה בברכה. מהות הברכה היא נתינה ללא תנאי, אשר ככל שחולף הזמן הופכת מארעית לקבועה, מנסתרת לגלויה. רק כך יכול אדם לזכות באופן קבוע להאצלת השפע, בדיוק כפי שזכו מדי יום בני ישראל למן במדבר.
הפלשתים סותמים את בארות אברהם ויצחק חופר אותם שוב באומץ
"וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל…וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. טו וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו–סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד… וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם" (בראשית כ"ו)
-
- הפלישתים סותמים את הבארות שחפר אברהם כדי לפגוע ביצחק. הם מונעים על ידי שנאה והרס, גם במחיר פגיעה במניעת מים מעצמם. יצחק לא נרתע, באומץ ובהתמדה הוא שב וחופר את הבארות בזו אחר זו, המכשולים אינם מרתיעים את יצחק והוא מוצא דרכים חדשות להתמודד עם הרדיפה.
- עבור הפלישתים הבאר היא המציאות החומרית, אולם עבור יצחק היא ניצוץ אלוהי. הוא חופר את בארות אביו וחופר גם בארות חדשות, כך הוא מוצא את הדרך הייחודית לו ליצירה ולעבודה רוחנית. לאחר שעשה זאת, זוכה יצחק בהתגלות. הנחל השופע רוצה להגיע אלינו, אולם איננו מוכנים תמיד לקבלו.
לראות את התמונה הגדולה
להביט בתמונה הגדולה, בתוכנית האלוהית. התמונה הגדולה תתגלה בדיעבד, ולכן עלינו לחתור קדימה אל ייעודנו, גם בעת משבר ושפל.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת תולדות
-
- אדם צריך לשאוף להיות מאוזן כיעקב בין החסד לחסר, בין אסירות התודה לתובענות, בין הדחפים לבין הריסון והאיפוק.
- האור זקוק לכלי לשאת אותו, לכן יצחק חופר את הבארות, הדבר מאפשר לו לצמוח. האור והברכה יכולים למלא אותנו לאחר שניצור את הכלים לקבל אותם.
- את התמונה הגדולה אין רואים בזמן אמת, אלא רק ממרחק או בדיעבד. יעקב יזכה בברכה ומזרעו יצמחו שנים עשר השבטים, גם אם בחייו ידע ניסיונות רבים.
- הברכה יכולה להינתן רק כאשר נסלק את הקליפות החיצוניות, ונחשוף את הניצוץ הרוחני. ככל שנעמיק נגיע למדרגה גבוהה יותר ונזכה לברכה גדולה יותר.
- הנחל השופע רוצה להגיע אלינו, אולם איננו מוכנים תמיד לקבלו. התנאי לקבל את השפע ולזכות בהתגלות הוא המאמץ האישי.
- הזכות בהתגלות ובקבלת הברכה היא בהתאם למדרגה שבה האדם נמצא, ככל שייטיב להכין ולהעמיק את כלי הקיבול שלו, כך יקדים את ההתגלות.
