שנים 62 עד 30 לפנה"ס
"ואמנם מגורת הורקנוס לא היתה לשווא. כי בחרונו על המשפט אשר זממו לעשות לו, אסף הורדוס צבא ועלה על ירושלים להוריד את הורקנוס מגדולתו"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק יא, פסקה ט
הורדוס האדומי החל צובר כוח בבריתות אזוריות מוצלחות. יוחנן הורקנוס הפך להיות אויבו המר. בייאושו, חיתן הורקנוס את בתו מרים עם הורדוס כדי לשמר את השושלת החשמונאית ואת הסיכוי לחידוש המדינה היהודית העצמאית. יוחנן הלך ונחלש, עד שנפל בשבי הפרתים בשנת 40 לפנה"ס. מרים החשמונאית בתו עתידה להירצח בידי הורדוס האדומי, יחד עם רבים מבני משפחתה. מותה יסמן את הקץ לבית חשמונאי ולעצמאות המדינה היהודית. צאצאיה שיישארו בחיים יורחקו מירושלים, יתנכרו ליהדותם, ולא ייחשבו עוד לנצר לבית המפואר. המדינה העצמאית היהודית, אשר עמדה כ־120 שנים, באה לקיצה. פרט לאפיזודות קצרות בימי המרד הגדול ובימי מרד בר כוכבא, עד 1948 לא חזרה שוב ריבונות יהודית בשטחי ארץ ישראל. מכאן חשיבותה הרבה של השושלת החשמונאית – היא זאת ששימרה את היהדות מכליה לאומית ודתית בימים של גזרות שמד קשות, והשאירה לדורות הבאים את הניצוץ והתקווה.
הממלכה החשמונאית מגיעה לסופה. הבעיות והסבל בחיינו הם תוצאה של מעשים קודמים. כדי להתגבר ולהרפא, עלינו לעשות את התיקון, עלינו להשכיל להשמיד את הזרעים השליליים, רק כך נוכל לעצב חיים חדשים ומלאי תקווה.
מסע בזמן, לטהר את פצעי העבר
לסלק את שגיאות העבר ולהפטר מההשפעות הכואבות שלהן, מן הלקחים יש לבנות חיים משמעותיים, בריאים ונכונים.
