שנת 66 לספירה
"ובעת ההיא נמצא המלך אגריפס באלכסנדריה, אולם ברניקי אחות אגריפס היתה אז בירושלים ולבה חלל בקרבה למראה רשעת הצבא. פעם בפעם שלחה את שרי הרוכבים לה ואת שומרי ראשה לבקש את פלורוס, כי יאסף את ידי המרצחים. אולם אשר פלורוס לא שם לבו למספר הנרצחים הגדול ולא למעלת האשה, שלחה אליו לבקש רחמים עליהם, כי רק אל בצעו לטש את עיניו"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק טו, פסקה א
פלורוס פנה לגאלוס, הנציב הרומאי בסוריה, ועדכן אותו על מעשי המרי. במקביל לכך, ברניקי עדכנה את גאלוס בהתנהלותו של פלורוס. גאלוס שלח חוקר לבדוק את האירועים. אגריפס השני עשה את דרכו ממצרים בחזרה ליהודה. ליד יבנה פגש את שליח גאלוס נפוליטנוס. הם עלו לירושלים ופגשו את הכוהנים ואת נציגי העם. הנציגים הביעו התנגדות למרד, אך הביעו מחאה קשה כלפי התנהלות פלורוס.
המלך אגריפס השני (נינו של הורדוס והשליט היהודי מטעם הרומאים) ואחותו ברניקי נשאו נאום מרגש בפני נציגי העם בלשכת הגזית כדי לפייס את העם ולרפות את ידיו מהמרד. אגריפס התריע בפניהם כי רומא היא האימפריה הגדולה בעולם וכי לא יצליחו לעמוד בפני כוחה, שכן כל מי שניסה נכשל. כמו כן הוא הדגיש כי את העוול עשה פלורוס האיש ולא הרומאים, ולכן אין להוציא את הזעם על האימפריה עצמה, אשר נהנית משגשוג ומתמיכת האל. לכן מרידה תהיה כנגד חוקי הדת ותוביל למוות ולחורבן. העם הריע לאגריפס והודיע כי פניו אינם למרד, אך אגריפס הזהירם כי העובדות שטרם שילמו את המס לקיסר וכי טרם תיקנו את ההרס באולמות המובילים למקדש, משמעותן מרד. העם החל לבנות בחזרה את האולמות ולאסוף את המס. אולם לבקשתם לשלוח משלחת לקיסר נירון כדי להביע את התרעומת כלפי פלורוס, סירב אגריפס. הוא ביקש שימתינו עד החלפתו של פלורוס, אך העם סירב והחל לקלס אותו ולרדוף אחריו ביציאה מירושלים תוך שהוא סוקל אותו באבנים. המרד הפך לעובדה מוגמרת.
העם דורש צדק מן השלטון, המלך היהודי אגריפס מבקש לשמור על סטטוס קוו. הכמיהה הגדולה של העם לחירות גוברת על הרצון לשמור על הקיים.
חירות, להפוך את המשבר לניצוץ גואל
המשבר והכשלון הם התגלות והזדמנות להתעוררות וריפוי. להפוך את הכשלון לגאולה.
