שנים 134 עד 135 לספירה
"הוא הנחית עליהם מהלומה כבדה ובכך בלם את מעשי הטירוף שלהם, כשהוא מחסל אלפים רבים של גברים, נשים וילדים, ואף משעבד את אדמתם"
אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 1
"המלחמה הגיעה לשיאה בביתר, שהייתה מצודה מבוצרת היטב במרחק לא רב מירושלים, בשנה השמונה עשרה לשלטונו של אדריאנוס. המצור נמשך זמן רב בטרם הביאו הרעב והצמא לחיסולם של המורדים"
אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 3
בשלב הרביעי והאחרון של המרד הצטמצם השטח שבשליטת המורדים לתחום שבין ירושלים לביתר. הרומאים כיתרו את בר כוכבא בתוך המובלעת הקטנה שמדרום לירושלים. אזור ביתר היה קרוב ונגיש לירושלים, רווי במעיינות וניצב על רכס אסטרטגי קל לביצורים ולהגנה. הצבא הרומי הקים מחנה ליד המבצר, סגר את כל המעברים לעיר והקיף אותה בדָיֵיק. לאחר מצור ארוך נפלה ביתר. רוב הלוחמים והאוכלוסייה שנתפסה בביתר נרצחו. לאחר נפילת ביתר נותר קומץ לוחמים שברח למערות במדבר, בעיקר לאזור עין גדי ולמצוקי מדבר יהודה. חוקרים גילו מערות רבות עם ציוד לחימה, ציוד אישי ומגילות שמתארות את קורות הלוחמים ואת הפליטים באותה עת באזור. אט אט איתרו הרומאים את המערות והשמידו את המתבצרים.
לאחר המרד העקוב מדם והמאבק הרוחני, המורדים משחררים את גופם, אך הנפש היהודית נשמרת וקמה במקום אחר, האובדן המדיני מפנה את דרכו לצמיחה ושגשוג רוחניים בגליל.
להשתחרר ולצאת מן האובדן
להשתחרר מן באובדן על ידי מאמץ. נקודת השפל מחייבת אותנו לבחון מחדש את חיינו ולהתעורר, מן השברים יצמח הבית החדש.
