שנת 70 לספירה
"ובעת אשר היתה העיר לשדה-מלחמה בין חורשי רעה ואספסוף ריקים ופוחזים, נדמה העם הסגור בין הלוחמים בתוך הגוף גדול הנכרת. אברים, אברים. הזקנים והנשים לא ידעו מאין יבוא עזרם והתפללו אל הרומאים ועיניהם כלו מזחל למלחמה הבא המן החוץ, אשר תפרם מכל צרותיהם מבית. בהלה נוראה ופחד נפלו על יושבי ירושלים, כי נסתרה מהם עצה לשנות את מצבם ולא נשארה להם תקוה להשלים עם הרומאים ומנוס אבד מאוהבי השלום"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה, פרק א, פסקה ד
אי־היציבות ברומא לא נוצלה על ידי המורדים להתארגנות ולהתחמשות. נהפוך הוא, הקזת הדם ההדדית התגברה. אלעזר בן שמעון הקנאי התנתק מיוחנן מגוש חלב, ושניהם פיצלו את מחנותיהם בתוך הר הבית, בזמן שאלעזר בן שמעון, מאנשיו לשעבר, התבצר בבית המקדש. בעיר העליונה פעלו כוחות של שמעון בר גיורא נגד אנשי יוחנן מגוש חלב, וכך התנהלה המערכה – כולם נגד כולם. המקדש נפגע ללא הרף מירי אבנים ומחיצים וכוהנים מתו בעת עבודתם בחצר המקדש. מחסני תבואה, עצים ומזון עלו באש, דבר שגרם לרעב כבד אשר פגע קשות באנשי העיר ובלוחמים.
היהודים בירושלים מצוים בבור עמוק כל כך של חושך ושנאה, עד שאינם יכולים להתחבר לשום אנרגיה חיובית, הם רק מאיצים ומקדמים את הטרגדיה ואת הסוף הבלתי נמנע.
לטהר את השנאה
לבטל שנאת חינם, כעס, כלפי אדם או קבוצה. לשאוף לאחדות לבבות. הניגודים והמחלוקות הם חלק מאותו שלם.
