בר כוכבא // עולם המקדש

יהודה חרבה והיהודים הנותרים עוברים להקים את המרכז הרוחני בגליל

135 לספירה

"50 מצודותיהם העיקריות ו-985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר, אך מעטים שרדו במרד דבר שנרמז להם מלפני המלחמה. מצבת קבר שלמה, שנידון אצלם אחד המקומות המקודשים נפל מאליו. וזאבים וצבועים הרבה פרצו לתוך עריהם"
דיו קסיוס, תולדות הרומאים, ספר 69, פרק 13, סעיף 3

אדריאנוס הוציא פקודות וצווים שאסרו באופן מוחלט על בני העם הזה להיכנס, מאותה עת והילך, לתחומי ירושלים ולאזור כולו, כך שלא ניתן להם לצפות, ולו ממרחק, על עיר אבותיהם"
אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 3

בעת דיכוי המרד ביהודה השתמשו הרומאים בטקטיקה של אדמה חרוכה, הרס של היישובים והרג מלא של האוכלוסייה. מאות יישובים חוסלו. אזור יהודה כמעט ננטש לגמרי מיהודים ויישוביו חוסלו. רוב הלוחמים נהרגו, ומי שניצל נמכר לעבדות. על היהודים נאסר לבקר באזור ירושלים ואף לא לצפות בה מרחוק. שמה של יהודה הוסב מאז לסוריה פלשתינה, שם שדבק בארץ ישראל עד היום. לאחר המרד הטיל אדריאנוס גזרות דת מרובות, ובכללן איסור לימוד תורה וקיום המצוות של היהדות. על חורבות ירושלים הוקמה העיר האלילית איליה קפיטולינה, שייסודה התעכב בגלל המרד. הגזרות היו מקומיות – באזור ארץ ישראל, והן נועדו למנוע מהיהודים קשר למקום שבו חוללו פעם אחר פעם מרידה על רקע דתי ולאומי. 

לאחר החורבן הכבד ומחיקת שם יהודה וירושלים, פעלו החכמים לקומם מחדש את היהדות בארץ ישראל ולמנוע ככל הניתן מרידות נוספות. לשם כך גינו בחומרה את שמו ואת תפקידו של בר כוכבא. יהודים המשיכו לקיים מצוות בסתר והפכו את חזון התקומה של ארץ ישראל ושל ירושלים לחזון משיחי של אחרית הימים, אשר אין לפעול בהווה להתגשמותו. קהילות קטנות המשיכו לפעול בגליל והתרחבו בהדרגה. מרכז הפעילות עבר לערים אושא, שפרעם, בית שערים, ציפורי וטבריה. מן המרכז הרוחני בגליל יצמחו המשנה, הקבלה והתלמוד. בגליל, בניגוד לאזור יהודה, השפה המדוברת הייתה ארמית, ולכן העברית כשפה מדוברת גוועה בהדרגה.