מעשה היצירה הגדול בכל הזמנים
״בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אלוהים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אלוהים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אלוהים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אלוהים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב… וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד "(בראשית א')
-
- הבריאה היא מעשה היצירה הגדול בכל הזמנים. האדם שותף לבריאה, לכן עליו להיות יוצר ומשפיע. השותפות הזאת מחייבת אותנו לאחריות אישית ולבריאת עולם טוב יותר. הרמח"ל מפרש: "והארץ הייתה תוהו ובוהו כי בהתחלה נבראה ואחר כך נחרבה", לכן לא במקרה הערב קדם לבוקר, אור יכול להיברא רק לאחר שפל ושבירה.
- תוהו ובוהו הוא המצב שקדם לבריאה, תנאי לבריאה וליצירה חדשה. לכן תוהו ובוהו הוא מרכיב הכרחי וחיובי בחיינו. התנאי לתיקון הוא שבירה של המצב הקיים.
- אור הוא הרכיב הרוחני המזוקק ביותר אשר מתגלה בעולם הזה באופן גשמי, ועדיין שומר על מהותו הרוחנית. השמיים והארץ מייצגים את הרוחני ואת הגשמי.
האדם בורח מאחריות ואלוהים נוזף בו
"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. יא … הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ–אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל" (בראשית ג')
-
- בפרקי אבות א' נכתב: "הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה", סייג במובן עשו גדרים וסייגים, התרחקו מחטא ומעבירה. כשם שהנחש בא בעקיפין ופיתה את חווה, כך תמיד יצר הרע ניגש אלינו בעורמה. אדם וחווה חטאו בכך שהלכו אחרי מה שעיניהם ראו ולא אחר מה ששמעו. ההליכה אחרי החיצוניות מעצימה את האגו ומאפילה על הכוחות הפנימיים.
- "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות ד'). אדם יכול לחטוא וקיימת לו תמיד האפשרות לעשות תשובה, אך אסור לו להתכחש ולהטיל את האשמה באחר כפי שעשו אדם וחווה. על האדם ליטול אחריות אישית על מעשיו.
האדם מגלה את ייעודו בעולם – לזכות בגן עדן מחדש
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן… כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג')
-
- אדם וחווה נכשלו בחטא. מהות החטא הייתה ההליכה אחר החיצוניות וההשתעבדות לאגו. על האדם לשאוף תמיד לטוב במעשיו, שאיפה שבאה לידי ביטוי באמצעות חידוש ויצירה. החטא המוקדם מעיד על כך שסביבת גן העדן, לא הייתה בשלה עדיין להתפתחות האדם, לכן עלינו לפעול בעולם זה, שיש בו רחמים, תיקון וגם בחירה. על האדם לפעול בעולם, לתקן ולשפר, כדי לזכות בגן העדן מחדש.
להכיר את מקור השפע
מקור השפע נמצא מחוץ לנו ולא בתוכנו, עלינו להיות אסירי תודה, לחלוק את השפע ולהרחיב אותו בעולם.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בראשית
-
- האדם נברא מתוך האור ונמצא בחיים מתוך בחירה ובמאבק יום-יומי. אנחנו שואפים תמיד לחזור למקום שממנו באנו – האור האין-סופי, מקור השפע בעולם.
- הקרב הנצחי של חיינו הוא מול האגו – ההליכה אחר כבוד, דימויים חיצוניים וריגושים. המשאב המרכזי שלנו במאבק המייסר מול האגו הוא הענווה.
- על האדם להיות יוצר, פעיל ומשפיע על הסביבה, כפי שפעל האל בבריאה. לאדם יש בחירה באופן תמידי, גם אם זאת הבחירה לאכול מעץ הדעת.
- הערב קדם לבוקר בבריאה, וכך אור יכול להיברא רק לאחר שפל ושבירה. לכן אין לנו מה לחשוש מכישלון או משברון לב, נהפוכו, הם התנאי לחידוש וליצירה.
- בכל דבר טמון טוב ועלינו לשאוף לטוב בכל מעשינו, יצירה היא מימוש הטוב, כאשר אנחנו מזהים את הטוב באחר אנחנו מדכאים את כוחות השיפוט והביקורתיות לטובת כוחות היצירה.
- אדם יכול לחטוא וקיימת לו תמיד האפשרות לעשות תשובה. עליו ליטול אחריות אישית, לפעול, לחדש ולהפוך את העולם הזה לטוב יותר.
