המרד הגדול // עולם המקדש

הקנאים טובחים זה בזה

שנת 69 לספירה

"ככה נפקדה העיר בשלשה שפטים רעים ונוראים במלחמה מחוץ. ובשלטון עריץ ובמריבת אחים, והמלחמה היתה קלה בכף מאזנים מיתר האסונות, על-כן ברחו רבים מפני אויביהם בני עמם אלה שונאים הנכרים וקבלו מידי הרומאים את פדות נפשם, אשר נואשו ממנה בשבתם בקרב אחיהם"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק ז, פסקה ב

יוחנן מגוש חלב הפך למפקד העיר ורדף את המתונים. שמעון בר גיורא השתייך גם כן לקנאים, אולם היה קיצוני הרבה יותר מאשר יוחנן. הוא עמד מחוץ לשערי העיר וניסה להיכנס, אך יוחנן מנע ממנו לעשות זאת. שמעון הרג את אנשי יוחנן ששבו לעיר עם מזון. דווקא המתונים אשר לא שבעו נחת משלטונו העריץ של יוחנן מגוש חלב, הם אלו שאפשרו לשמעון בר גיורא להיכנס, מתוך תקווה שיסלק את חנן העריץ. מייד לאחר שנכנס, החל שמעון לארגן כוחות ולתקוף את יוחנן מגוש חלב ואת אנשיו אשר התבצרו בהר הבית. כעת נחלמו כולם נגד כולם – קנאים, מתונים וקיצוניים מכל הזרמים.