שנת 68 לספירה
"האנשים אשר לא מצאה ידם להימלט אל ראש ההר, קפצו בצר להם מתוך העיר ונפלו בידי שומרים רומאים. ונוראה הייתה אנקת החללים בכל מקום, ודמם הציף את כל העיר ונשפך למטה במורד… הרומאים עלו על ההר והקיפו את היהודים והמיתו בהם את כל הלוחמים העומדים על נפשם וגם לא חמלו על האנשים הפושטים אליהם יד לבקש חנינה… ביום ההוא לא חמלו הרומאים גם על נפש עוללים ותפשו רבים מהם והשליכום מראש הגבעה"
תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק א, סעיף ט.
לאחר נפילת יודפת, נכנעה טבריה ללא קרב. הקנאים נמלטו לטריכאי (מגדלא) מצפון לטבריה. טיטוס תקף והשמיד את העיר, ואנשיה נמלטו ברפסודות לכנרת. הרומאים הרגו את כולם ויוסף מספר כי הים האדים מרוב הטבח שאירע במימי האגם. אחרי נפילת טריכאי, עלה צבאו של אספסיאנוס דרך חמת גדר לגמלא, אשר כמו יודפת הייתה מבוצרת בחומה על גבעה תלולה. אספסיאנוס עצמו נקלע למלכודת באחת מן המתקפות על חומות העיר וניצל בנס בזכות חייליו שגוננו עליו עד שנסוג. לאחר המצור הממושך בגמלא, אזלו המזון והמים ללוחמים. רבים התאבדו מן המצוק התלול, ואת השאר רצחו הרומאים או מכרו לעבדות.
אספסיאנוס כבש במקביל את הר תבור, יפיע וגריזים. הניצולים נמלטו לירושלים. לאחר כיבושים אלו נותר רק גוש חלב כמעוז יהודי אחרון, מעוז אשר נשלט בידי המנהיג הקנאי יוחנן מגוש חלב. כאשר התקרב צבא טיטוס לעיר, ביקש ממנו יוחנן להמתין יום נוסף למערכה כי בשבת נאסר עליהם להילחם. טיטוס המתין, ובלילה ברחו יוחנן וצבאו לכיוון ירושלים. הרומאים הצליחו לחסל רק מקצת הלוחמים שהם הצליחו ללכוד במרדף.
לאספסיאנוס כח התמדה מופלא, הוא משרטט את תכנית הקרב, דבק בה ודבר אינו מרתיע אותו מלהתמיד בתכנית עד שהוא משיג את מטרותיו.
להתמיד בהשגת היעד
להסיר מכשולים ולהשלים את היעדים, לא להכנע לעצלות, לדחפים, ולפחד. להתמיד ולחתור כל העת קדימה.
