המרד הגדול // עולם המקדש

גאלוס נוחל מפלה במנוסתו בדרך בית חורון

שנת 66 לספירה

"וגאלוס נוכה לראות, כי לא יוכל לצאת משם לדרכו ביד רמה, ובקש תחבולה לברוח מפני האויב, הוא בחר מן הצבא כארבע מאות אנשים אמיצי-לב והציג אותם על התל אשר לפני מחנהו וצווה עליהם להרים על נס את דגלי משמרת המחנה למען יתעו היהודים להאמין כי שם נמצא כל הצבא. והוא לקח עמו את שארית הצבא במסתרים והקדים ללכת דרך שלשים ריס. לאור הבקר הכירו היהודים, כי מקום המחנה ריק והתנפלו על ארבע מאות האנשים, אשר,הוליכו אותם שולל, והמיתו אותם בחציהם במהרה ורדפו אחרי גאלוס. אולם הוא הספיק בלילה להקדימם מהלך רב וביום החיש את מנוסתו, ומרב בהלה ופחד השליכו אנשי-הצבא בדרך את אילי הברזל ואת הבליסטראות"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יט, פסקה ו

נסיגתו של גאלוס חיזקה ועודדה את רוחם של המורדים. הם החלו מזנבים בכוחותיו הנסוגים והסבו לו אבדות כבדות בנפש וברכוש. גאלוס התעכב בגבעון יומיים, ומשם החל בנסיגה מהירה. בבית חורון נקט גאלוס אסטרטגיה של הונאה: הוא השאיר קבוצה קטנה ורועשת של 400 לוחמים במקום ונס בחסות החשכה לשפלה. כאשר גילו היהודים בבוקר כי במקום נותרו רק קומץ לוחמים, הם חיסלו אותם וניסו לשווא להדביק את הכוח העיקרי, אשר הצליח להגיע בשלום לאנטיפטריס. המורדים לקחו בשבי כלי מלחמה רבים, בהמות משא ונס של הלגיון הרומאי. הם שבו לירושלים בתהלוכת ניצחון, דבר שרומם מאוד את מצב רוחם של הנוכחים בעיר. המתונים נחלשו מאוד ורבים מהם הצטרפו למורדים ולקנאים. גאלוס עצמו מת זמן קצר לאחר מכן בנסיבות לא־ברורות, כנראה בשל רוגזו של הקיסר נרון על המפלה.