שנת 138 לפנה"ס
"ויגבה ליבו ויחפוץ לכבוש את הארץ וייוועץ במרמה על שמעון ועל בניו לאבדם: ושמעון היה עובר את הערים אשר בארץ וידאג לצורכיהם וירד ליריחו הוא ומתתיהו ויהודה בניו, בשנת שבע ושבעים ומאה בחודש אחד עשר הוא חודש שבט: ויקבל אותם בן חבובו במרמה אל המבצר הנקרא דיק אשר בנה, ויעש להם משתה גדול ויחבא שם אנשים: וכאשר השתכר שמעון ובניו, קם תלמי ואשר אתו וייקחו את נשקם ויבואו אל שמעון אל המשתה וימיתו אותו את שני בניו ואחדים מנעריו: ויעש חמס גדול ויגמול רעה תחת טובה…וישלח אחרים לגזר לאבד את יוחנן (הורקנוס)…ויבוא פליט להודיע ליוחנן לגזר, כי הומתו אביו ואחיו וכי שלח להמית גם אותך :ובשומעו ויתחלחל מאוד, ויתפוס את האנשים הבאים לאבדו וימיתם, כי ידע אשר ביקשו לאבדו"
ספר מקבים א, טז, יג
לאחר שטריפון הפסיד לאנטיוכוס סידטס את המלכות, שינה סידטס את יחסו לשמעון ודרש ממנו להשיב לו שטחים משליטתו, כולל מצודת החקרא בירושלים. צבא סידטס, אשר יצא מיבנה, נפגש למערכה עם צבא שמעון ליד תל גזר. הצבא הסלווקי נרתע מעוצמת צבאו של שמעון והעימות הסתיים ללא הכרעה, תוך הסכמה של הצדדים שלא להסלים את המצב. אנטיוכוס סידטס דאג להזמין בעורמה את שמעון לסעודה אצל מכר ביריחו, שם נרצחו שמעון ושני בניו. בכך בא לקיצו שלטונו של השקול והיעיל מבין המכבים, ואף הוא כמו השאר, מת מוות אלים. בנו הנוסף יוחנן הורקנוס, שלא השתתף בסעודה, המשיך את שלטונו.
בנתינה יש קבלה ובקבלה יש נתינה, זהו חוק בעולם הרוח, שמעון ואחיו מוציאים את עמם מן החושך ומביאים אור, הנתינה שלהם מעלה אותם למדרגת הרוח הגדולה ביותר, בעוד שהיוונים תאבי הכח מתדרדרים לחשכה שתביא את קץ שלטונם ותרבותם.
מעגליות, לתת ללא תנאי
לחלוק את השפע ואת האור עם האחר, הארה תבוא רק כאשר נתאחד ונתמזג ללא תנאי.
