מדינת החשמונאים // עולם המקדש

אלכסנדר ינאי ושלומציון מגדילים את הממלכה החשמונאית לקראת סופה

שנים 104 עד 67 לפנה"ס

"אבל אחרי אשר נרדף תלמי על-ידי אמו קליאופטרה ושב אל ארץ מצרים, כבש אלכסנדר במצור את גדר ואת חמתא הגדול במבצרי עבר הירדן, שבו נמצאו מחמדי אוצרות תאודורוס וזנון. אבל תאודורוס בא עליו פתאום ולקה מידו את אוצרותיו וגם תפש את כבודת המלך והמית מן היהודים כעשרת אלפים איש. בשוב אלכסנדר לאיתנו אחרי המכה הזאת פנה אל ארץ החוף ולכד את עזה ואת רפיח ואת אנתדון, אשר נקראה אחרי-כן על-ידי הורדוס המלך בשם אגריפיס"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק ד, פסקה ב

לאחר מות יוחנן הורקנוס בשנת 104 לפנה"ס, עלה בנו אריסטובולוס אחריו. אריסטובולוס היה מנהיג עריץ ומתייוון. הוא רצח את קרובי משפחתו, אך כעבור שנה נפטר, ואלכסנדר ינאי אחיו ירש אותו. אלכסנדר נשא לאישה את שלומציון, אשת אריסטובולוס, והחל בהרחבת הממלכה. הפרושים תבעו ממנו עצמאות דתית, אך הוא ראה עצמו הן כמלך והן ככוהן והתעמת איתם ללא הרף עד שפרצה מלחמת אחים ארוכה ורוויית דמים, ובה דיכא באכזריות את הפרושים ואת מנהיגיהם הדתיים. בשנת 76 לפנה"ס נפטר אלכסנדר ינאי. אשתו שלומציון ירשה את מלכותו, ואילו בכהונה זכה בנו יוחנן הורקנוס השני. שלומציון המלכה תיקנה את היחסים עם הפרושים וקידמה אותם, ובכלל זה יחסיה עם הסנהדרין ועם המנהיגים שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי. הדבר בא על חשבון הצדוקים ובני האצולה, אשר ראו את התקרבותה של שלומציון לפרושים בעוינות. במותה של שלומציון בשנת 67 לפנה"ס בא הקץ לממלכה החשמונאית העצמאית והמשגשגת.