מלכים ב, פרק כד
"בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים" מלכים ב, כד, א
"וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו" מלכים ב, כד, יב
"וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" מלכים ב, כד, יד
הבבלים הופכים להיות הכוח האזורי המשפיע. יהויקים מפסיק להעלות להם מס ומסתמך על המצרים, בניגוד מוחלט לעצתו של ירמיהו הנביא, דבר אשר משמעותו מרד. הבבלים שולחים את בעלי בריתם נגדו. יהויקים מת ובנו יהויכין עולה במקומו. לארץ מגיע נבוכדנצר וצר על ירושלים. בניסיונו להציל את העיר, יהויכין נכנע בפניו. נבוכדנצר מחליף את כל ההנהגה ומַגלה לבבל את האצולה – בעלי המלאכה והכוהנים, ובהם גם יחזקאל הנביא. במקום יהויכין הוא מציב את צדקיהו, אשר אף הוא מורד כעבור זמן קצר בבבלים. השליטים היהודים מפירים פעם אחר פעם את השלווה. התוצאה תהיה הרת אסון – פורענות קשה צפויה ליהודים בירושלים. במקום להתמקד בהשגת האיזון, הם מערערים שוב ושוב את המציאות עד שמגיעים לנקודת האל־חזור.
להשיב את השלווה לחיינו
למצוא את נקודות האיזון והסדר תוך התמקדות בדברים ההרמוניים אשר מאירים את נשמתנו.
