מלכים ב, פרק יד
"הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ׃ וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה׃ וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לאהלו" מלכים ב, יד, י
אמציה מלך יהודה נלחם באדומים ונוחל הצלחה. לאור ניצחונו הגדול הוא מזמן את יואש מלך ישראל למלחמה. יואש מזלזל בו ומזהיר אותו פן יתקוף. אמציה אינו שומע לו, תוקף ומוצא את עצמו מכותר. חומת ירושלים נהרסת ואוצרות המקדש נשדדים. אמציה נלקח בשבי. בסופו של דבר אמציה חוזר לירושלים, אך במרידה נוספת נלקח ללכיש ושם מוצא להורג. בנו עזריה מומלך במקומו. לאמציה היו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו, אך הוא לא הקשיב לקולות והתעלם מתמרורי האזהרה. היה עליו ליטול אחריות. הדרך לתיקון פתוחה תמיד, אך מחייבת תחילה ליטול אחריות אישית. בממלכת ישראל, ירבעם עושה חיל. הוא מרחיב את הממלכה מגבול הצפון עד הערבה. למרות התמיכה האלוהית גם ירבעם חוטא.
ליטול אחריות ולתקן
ליטול אחריות, ולתת דין וחשבון על מעשינו. הדרך לתיקון ולשינוי חיינו פתוחה תמיד.
