מלכים א, פרק יב
"אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד… וְנַעַבְדֶךָּ" מלכים א, יב, ד
"וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" מלכים א, יב, יד
"מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" מלכים א, יב, טז
רחבעם, בנו של שלמה, מגיע מירושלים לשכם לאסיפת עם מקומית כדי להמליך את עצמו גם על שבטי הצפון. בראש האסיפה עומד ירבעם הישראלי. הוא מציב תנאים להמלכת רחבעם גם על השבטים הישראליים ודורש להקל את עול המיסים על שבטי ישראל, כפי שהיה בימי שלמה המלך. ירבעם מאיים בפילוג הממלכה אם לא תיענה דרישתו. תוצאת הפילוג לדבריו תהיה צמצום, היפרדות והרס הגשרים שחיברו בין חלקי העם.
רחבעם מבקש פסק זמן בן שלושה ימים ומתייעץ עם הזקנים ועם הצעירים בני גילו. הזקנים, רבי החוכמה והניסיון, קוראים לו להקל ולהיטיב עם הישראלים; הצעירים ממליצים לו להקשיח את עמדתו, ולהם הוא שומע בסופו של דבר. השבטים הישראליים שומעים זאת ומכריזים על היפרדות ועל פילוג מיידי, מכריזים על שכם כבירתם, ומציבים שני עגלי זהב באזור הישראלי – האחד בבית אל והשני בדן, זאת כדי להתבדל ממרכז הפולחן היהודאי בירושלים. נבואת הפילוג של הנביא לשלמה בשל חטאיו יוצאת אל הפועל. המפריד גובר על המאחד; הגשרים אשר חיברו את חלקי העם ויצרו חוסן משותף – עתידים להיהרס.
לבנות גשרים רוחניים
להתחבר ולבנות גשרים לאחר ולעולמות העליונים, לטפח חברות ואהבת אמת, לראות את הטוב אצל האחר ועם זאת לפעול לאיחוד וקירוב הלבבות.
