מלכים ב, פרק יז
"וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא…וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה" מלכים ב, יז, ו
"וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם… וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" מלכים ב, יז, ז
"וַיִּתְאַנַּף ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ" מלכים ב, יז, יח
"מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ" מלכים ב, יז, כה
הושע בן אלה, מלך ישראל, מחליט להפסיק להעלות מס לאשורים וכורת ברית עם מצרים. תגובת האשורים קשה: הם לא מסתפקים בענישתו, אלא צרים על שומרון, כובשים אותה, ומגלים את תושביה לאשור. המחבר המקראי מספר לנו את הסיבות לחורבן ולגלות – חטא בעבודה הזרה, החטאים המוסריים ונטישה של עבודת אלוהי ישראל.
חטאי ישראל אינם רק בדורו של הושע, אלא מצטברים לאורך הדורות. המחבר מציין כי החטא הפך להתמכרות. כעת נותר רק שבט יהודה לבדו בארץ ישראל. במקום התושבים הישראלים, האשורים מביאים עמים זרים. התושבים החדשים זובחים גם לאלוהי ישראל. השפל שאליו מידרדרת ממלכת ישראל נועד לעשיית חשבון נפש ותיקון. לאחר החורבן והגלות, יהיה על הישראלים להשתחרר מחוויית האובדן, לתקן את דרכיהם ולבנות את הבית מחדש.
לשחרר
לשחרר את האגו, לשחרר את הרצון האנוכי ואת הקטנוניות. נקודת השפל מחייבת אותנו לבחון מחדש את חיינו ולהתעורר, מן השברים יצמח הבית החדש.
