יהושע, פרק ד
"לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' " יהושע, ד, ו
"וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" יהושע, ד, ט
יהושע מנחה את בני ישראל לאסוף מן הירדן שתים עשרה אבנים – אבן עבור כל שבט, ולהציב אותן בנקודות המעבר לזיכרון עבור הדורות הבאים. יהושע מנחה לשים שתים עשרה אבנים כמניין השבטים בגלגל היכן שחצו הכוהנים את הירדן, וכן לבנות מהאבנים הללו מצבת זיכרון כסימן לאחדות, שהיא ערך מרכזי וחשוב במשימות המחכות לעם בעת הכיבוש. מעבר הירדן מתרחש כמה ימים לפני חג הפסח. הפעולה המשותפת בירדן מביאה לידי ביטוי את רעיון האחדות שיהושע מנסה להטמיע בקרב השבטים. כאשר הם ישאפו לאחדות ויתגברו על היסוד השבטי והאנוכי, הם יצליחו להשיג את יעד הכיבוש של הארץ המובטחת. תנאי להצלחה יהיה למצוא את המשותף ולא את המפריד.
לשאוף לאחדות ולהרמוניה
לשאוף לאחדות ולהרמוניה עם האחר. להתגבר על האנוכי לטובת נתינה ,ולהגיב באופן חיובי לכל שליליות שמנסה להחשיך אותנו.
