שמואל א, פרק ה
"לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ" שמואל א, ה, ז
"וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי" שמואל א, ה, י
"שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקוֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי" שמואל א, ה, י
ארון הברית נלקח על ידי הפלשתים למקדש הפלשתי באשדוד. הוא מונח ליד דגון הפלשתי, עדות לניצחון האל הפלשתי. התוצאה היא שהאל הפלשתי נופל שוב ושוב ונשבר. לאחר מכן פוגעת מגפה קשה באזור אשדוד. הפלשתים מבינים כי שהותו של ארון הברית היא זו הפוגעת בהם, ומעבירים את הארון לגת, שאף היא נפגעת קשות. משם הארון מועבר לעקרון. הפלשתים מבינים כי חייבים כמה שיותר מהר להיפטר מהארון כדי להפסיק את הפורענויות ואת המגפה. הריפוי יכול להתרחש רק אחרי שנפעל לתיקון ונפתח את ליבנו. כל עוד אנחנו שרויים באפלה לא יוכל להתרחש ריפוי אמיתי.
לרפא
לפתוח את ליבנו ולחלוק את כוח הריפוי עם האחרים, לרפא את הנפש והגוף על ידי צמצום עצמנו ושיתוף האור.
