מלכים ב, פרק ב
"וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע" מלכים ב, ב, א
"חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ" מלכים ב, ב
"הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ" מלכים ב, ב, ג
"וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" מלכים ב, ב, יא
"נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" מלכים ב, ב, טו
אליהו הנביא עושה את דרכו האחרונה לעבר הירדן כדי לעלות השמיימה בסערה. אלישע, יורשו, מבין שאליהו בדרכו להיפרד מן העולם, ומתלווה אליו. הוא מסרב להיפרד מאליהו ולהשאירו לבדו. הם יוצאים מבית אל, יורדים ליריחו ומשם לירדן, שם אליהו חוצה בדרך נס את הירדן כאשר הוא מניף את אדרתו. אליהו שואל את אלישע מהי בקשתו האחרונה ממנו, ואלישע מבקש שתשרה עליו נבואה כפולה. אליהו מאחל לו שיזכה לראות את עלייתו הניסית לשמיים, ואכן אלישע חוזה בעלייה הפלאית לשמיים. הוא מקבל את אדרתו של אליהו אשר נותרה על האדמה, וחוצה איתה, גם כן בדרך נס, את הירדן. רוח אליהו נחה על אלישע, וכולם מקבלים אותו כנביא יורשו של אליהו.
ביריחו בני המקום מבקשים מאלישע לטהר מעיין שמימיו מזוהמים וגורמים לחולי ולמוות. אלישע מטהר את מי המעיין על ידי הזלפת מים עם מלח. כאשר הוא עולה חזרה לבית אל, מקלסים אותו הילדים על קרחותו. בתגובה אלישע מטיל עליהם קללה: שני דובים מגיעים מן היער וממיתים אותם בדרך נס, שכן באזור זה אין דובים ואין יער. משם אלישע יוצא לכרמל וחוזר לשומרון. אליהו ואלישע פועלים כדי לשנות ולשפר את המציאות; הם אינם מחכים שהנס ושההתערבות האלוהית יקרו מעצמם, אלא פועלים ועושים את המאמץ האישי. השילוב של התערבות אלוהית ומאמץ אישי הוא השילוב המנצח.
לחולל את הנס
לפעול לשיפור מתמיד ולדחות פיתויים שליליים עד שיתחולל הנס. הנס תלוי במאמץ האישי.
