שמואל ב, פרק יג
"וַתֹּאמֶר לוֹ אַל־אָחִי אַל־תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַנְּבָלָה הַזֹּאת׃ וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת־חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ׃ וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" שמואל ב, יג, יב
"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי" שמואל ב, יג, טו
אמנון, בנו של דוד המלך, חושק בתמר אחותו. זוהי אהבה אסורה, ולכן הוא מביא אותה בעורמה למיטתו ואונס אותה. לאחר מכן הוא מרחיק אותה והופך אותה בכך לבזויה. אמנון מכור לפיתוי החולף, ועל כך יישלם מחיר כבד. אבשלום אחיהם לוקח אותה תחת חסותו, וכעבור זמן רוצח את אחיו אמנון כנקמה. אבשלום נמלט מפחד אביו, ומותיר את דוד להתאבל בירושלים על הבת שנאנסה, על הבן שנרצח ועל הבן האהוב שברח לגלות. עבירה גוררת עבירה. דוד משלם על חטאיו; בניו נגררים לפיתוי אסור ונוהגים ברצחנות, כפי שגם הוא פעל במעשה אוריה החיתי.
להיגמל מהתמכרויות
לקבל את חוסר השלמות של חיינו, להגמל מהתמכרויות, ריגושים ורדיפה אחרי דימויים, לחזור לשלוט בגופנו באמצעות ויתור על הצרכים האנוכיים.
