שמואל ב, פרק יח
"וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־יוֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁי וְאֶת־אִתַּי לֵאמֹר לְאַט־לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל־הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֺּת הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִים עַל־דְּבַר אַבְשָׁלוֹם, וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם" שמואל ב, יח, ה
"וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל־הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּיו עָבָר, וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת־אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה" שמואל ב, יח, ט
דוד המלך שולח את אנשיו לקרב מול אבשלום. בשלב זה הוא כבר התארגן וצבר כוחות. הוא מנחה את אנשיו להיזהר מלהרוג את אבשלום. דוד מבקש להמתיק את הדין; הוא עדיין שבוי ברגשותיו כלפי בנו ההרסני והאהוב. למרות רצחנותו ובוגדנותו של אבשלום, דוד חס עליו. שערו של אבשלום נלכד בענפי עץ והוא גווע לאיטו. שערו הכבד, אשר מסמל את חיצוניותו החלולה, גורם למותו. יואב שר צבא דוד מנחה להרגו. כאשר אין איש מוכן לעשות זאת, הוא הורג אותו בעצמו בניגוד להנחיית דוד. איש אינו מוכן לבשר את הבשורה המרה לדוד. רק הכושי עושה זאת לבסוף. דוד נשבר לשמע הידיעה.
להמתיק את הדין
לראות את החיובי, לדעת לפשר בין כוחות הדין לכוחות הרחמים. מהות הריפוי והתיקון היא הפחתת השיפוטיות, לתת לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.
