שמואל א, פרק יט
"וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל־יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת־דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד, וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר־נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ" שמואל א, יט, א
"וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת׃ וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת־דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט" שמואל א, יט, יא
"וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה׃ וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד וַיַּרְא אֶת־לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל־מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הם" שמואל א, יט, יט
שאול המלך מנסה להמית את דוד מתוך קנאה המטריפה את דעתו. דווקא ילדיו של שאול באים לעזרת דוד: יהונתן מזהיר את דוד ומאפשר לו לברוח. הוא מדבר אל ההיגיון של שאול באומרו כי דוד יכול להועיל לו, אך לשווא – שאול המריר נכנע לרגשותיו השליליים. גם מיכל בתו של שאול מסתירה את דוד ומאפשרת לו להתחמק. יהונתן ומיכל מייצגים את הצד המואר באישיות של שאול, אשר נאבק בצד האפל. שאול אינו מצליח לגבור על האגו שלו ומצמצם את עולמו לנקודה אחת קטנה.
דוד נמלט משאול המנסה להרגו אל ביתו של שמואל ברמה. שאול שולח שליחים לביתו של שמואל כדי להשיבו, אך שליחים אלו מצטרפים דווקא לשמואל ולדוד ומתנבאים איתם. כאשר שאול רואה שאף שליחיו הצטרפו לדוד, הולך שאול בעצמו לבית שמואל כדי ללכוד את דוד, ואז גם הוא עצמו מתנבא. רוח הנבואה האלוהית גוברת ומשתלטת על שאול כפי שהשתלטה על שליחיו, וצדדיו החיוביים גוברים. הפוטנציאל והניצוץ החיובי, האלוהי, עדיין קיימים אצל שאול; הכוחות החיוביים קיימים בתוכנו. יש לטפח ולחשוף אותם מתוך מאבק בשליליות.
להתנבא
ליצור את העתיד באמצעות פעולות בהווה שמחוללות את השינוי, להיות קשוב לרוח ולנסתר, לחיות ליד הבאר ולא לחשוש מן הלא נודע.
