שמואל א, פרק כד
"וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי, וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל־פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים" שמואל א, כד, א
"וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת־כְּנַף־הַמְּעִיל אֲשֶׁר־לְשָׁאוּל בַּלָּט, וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ" שמואל א, כד, ה
"וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה, ואת וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי" שמואל א, כד, יח
דוד ממשיך בבריחתו מפני שאול המלך ופונה לאזור עין גדי במדבר יהודה. שאול מתפנה מן המאבק בפלשתים וחוזר לרדוף את דוד. כאשר שאול נקלע למערה באזור עין גדי שבה מתחבא דוד, יכול דוד להרגו, אך הוא נמנע מלעשות זאת, ורק קורע את כנף מעילו של שאול ומנסה לפייס אותו. דוד אינו נכנע לאיבה, לקנאה ולפורענות, ומצליח להתנתק מן הרגשות השליליים. הוא משיב באהבה כנגד שנאה ועוינות.
שאול מתייצב מול קלונו ומודה בפני דוד, אשר יכול היה להרגו, כי מניעיו הם קנאה ורגשות אנוכיים. הוא גומל לו ברע על כל טוב שעשה לו. דוד מנסה לשכנע את שאול בחוסר ההיגיון של מעשיו, ונדמה כי שאול מכה על חטא, ונכון לסיים את מסע הרדיפה ולהתפייס. הוא מבין כי המלכות נועדה לדוד ונכון לקבל זאת בהשלמה. הוא מבקש רק שזרע משפחתו לא יימחק על ידי דוד. בשלב זה, לאור ההכאה על החטא, ניתן עדיין לעצור את הפורענות, אולם שאול, כמו פרעה, מקבל את האפשרות ומחמיץ אותה – רגשותיו השליליים גוברים עליו.
למגר את הקנאה
לנקות הקנאה אשר מעכירה את השלווה ותוצאותיה הן הרס ואובדן.
