שמואל ב, פרק ו
"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר" שמואל ב, ו, כ
"וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת־בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת־שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה־נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר־בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל־בֵּיתוֹ לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל־עַם יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם־הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" שמואל ב, ו, כ
לאחר כיבוש ירושלים וקבלת המלוכה על כל שבטי ישראל, דוד מבקש להעלות את ארון הברית לעיר. חשיבות הארון היא בהבאת השכינה להר המוריה, מקום העקדה והמקום שבו כל העם מתאסף ומתאחד בהרמוניה עם האל. לכן גם דוד חוגג את המאורע ודואג לכינוס כל העם. ארון הברית מסמל יותר מכול את הברית בין אלוהים לישראל ואת נוכחותו בארץ.
דוד המלך מלווה את כניסת ארון הברית לירושלים בשמחה ובמחולות. מיכל בתו של שאול אשר נשואה לו, אך הוא מתנכר לה, רואה אותו ומבקרת אותו על התנהגותו הלא־ממלכתית. דוד משיב לה כי דווקא הימנעות מגינונים לנוכח ארון אלוהים, היא הכבוד האמיתי. יש לבוא אל משכן האל מתוך שפלות ונמיכות פנימית, מתוך התנהגות של הערכה עמוקה ופנימית, ולא מתוך גינוני פאר.
לשאוף לשלמות הנפש
לשלב בין ההפכים והניגודים שבתוכנו, לקבל את חוסר השלמות שלנו, כדי להגיע לנקודת השלווה האמיתית שלנו.
