שמואל ב, פרק י
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה־חֶסֶד עִם־חָנוּן בֶּן־נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד־עֲבָדָיו אֶל־אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן" שמואל ב, י, ב
"וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי־עַמּוֹן אֶל־חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת־אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי־שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת־הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת־עֲבָדָיו אֵלֶיךָ" שמואל ב, י, ג
דוד המלך שולח משלחת ניחומים אל חנון מלך עמון על מות אביו. הוא מנסה לעשות מעשה חסד, פונה במילות נחמה, אך נתקל ביחס שלילי ועוין. העמונים מפרשים את מילותיו כתכסיס. הם סבורים כי שלח משלחת לרגל ולכן מבזים את משלחתו. החסד נענה בביזיון. לאחר מכן נקלע דוד למלחמת אין ברירה מול העמונים והארמים. הוא אינו חפץ לשפוך דם לשווא; הוא מבקש שלום, אך כאשר הוא מותקף הוא משיב מלחמה ומכה את האויב עד שזה נהדף.
להשתמש נכון במילים
למילים יש כוח רב, הן עלולות לפגוע או לרומם, לטהר או לטמא, עלינו להשתיק את האנוכי ולהשתמש באופן חיובי וזהיר בכוחן של המילים.
