שמואל ב, פרק ב
"וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה" שמואל ב, ב, ד
"וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל־יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ׃ וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִין וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד׃ וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹ" שמואל ב, ב, יד
"וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל־תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה־אֵל אָחִיו׃ וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה עַד־עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן־נֵר" שמואל ב, ג, כז
אבנר, שר צבאו של איש בשת, בנו של שאול, מסתכסך עם איש בשת ועובר לצידו של דוד, כך נפתחת הדרך בפני דוד לאיחוד שבטי ישראל ובנימין עם שבטו יהודה, איחוד זה יאפשר את המלכתו הרשמית על העם כולו, אולם יואב שר צבאו חושד שאבנר מתכנן להתנקש בו או למרוד, ייתכן ואף קינא באבנר הנועז וראה בו מתחרה, הוא מזמין אותו בעורמה ורוצח אותו, דוד זועם על כך, מקלל את יואב ועושה מאמצים גדולים לפייס את שבטי ישראל ובנימין להראו להם שפני לשלום, כדי שלא להרחיק אותם מהברית איתו ומאיחוד העם.
דוד חותר בכל כוחו לאחדות, שלום ושיתוף. לאחר מות שאול, ממליכים אנשיו את בנו איש בושת למלך בעבר הירדן המזרחי, ההמלכה נעשית אצל תומכי שאול בגלעד. את דוד ממליכים אנשיו בחברון בברכת אלהים. הוא מציע פיוס למתנגדים, אך זוכה למלחמה, נערכים מספר קרבות בין תומכי שאול בראשות שר הצבא אבנר, ותומכי דוד בראשות שר הצבא יואב. מאבקי הדמים בין הצדדים אינם מוכרעים, כל עוד אנשי השלטון הקודם והכושל אינם מוכנים להניח את חרבם, דם רב נשפך לשווא. האלימות משיגה רק עוד שפיכות דמים מיותרת.
לרדוף שלום
לחזק את כוחות השלום והאחדות בתוכנו ובעולם ולא להיגרר אחר תוקפנות. לרדוף שלום בכל מקום שנלך בו, השלום מתחיל מהלב שלנו פנימה.
