שמואל א, פרק י
"וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי־מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל־נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד… וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר, וְהָיָה כִּי תבאינה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ " שמואל א, י, א
"וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל־הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־כָּל־הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל־הָעָם וַיָּרִעוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" שמואל א, י, כג
שמואל הנביא מושח את שאול למלך. הוא יוצק שמן על ראשו ומזכיר לו כי מקור כוחו הוא אלוהים. הוא מבשר לו כי רוח האלוהים תדבק בו. עצם קבלת התפקיד תגרום לשינוי פנימי, ולכן יש חשיבות להתייצבות בעמדות הובלה, לחתירה לפעולה. כאשר אדם חותר להשפעה ולתיקון בעולם, הברכה תשרה עליו.
שמואל מקניט את העם. לדבריו, אלוהים, אשר עשה את הניסים הגדולים ואשר העולם נתון לחסדו, אינו זקוק לסיוע של מלך בשר ודם. עם זאת, הוא נעתר לבקשת העם כדי להראות להם כי הוא קשוב לברואיו. שאול מוצג לעם כנחבא וכמפונם, אך גם כאיש משכמו ומעלה: מבין את מעמדו ואת תפקידו והוא בעל איכויות גבוהות כיאה לשליח האל. יש לנו החובה לפעול תמיד, אך לעולם עלינו לזכור מהו מקור כוחנו ומה הכוח האמיתי המאפשר ומניע את המציאות.
לחבר את היקומים העליונים לתחתונים
לפעול ללא דיחוי לסיים מה שהתחלנו, לפעול להגשים את הייעוד ואת החלומות שלנו, להפוך את המטרות למציאות.
